על הקשר שבין נפוליאון בונפרטה לבין יין פטישים

במפגש עם כמה אנשים טובים שהתקיים לאחרונה, יצא לי לטעום מספר יינות. אחד היינות התגלה כבעייתי במיוחד, ועל יין זה יסופר הסיפור הבא. מיד לאחר המזיגה נראה היין עכור למראה וככל שהעמיק הנוזל בבקבוק העכירות רק גברה. חשוד מאד. לא היה צורך לקרב את הכוס אל האף, הניחוח עשה דרכו אלינו בעצמו. היינן המלומד שישב לצידי ואנוכי הסכמנו מיד- פוטריצין! מולקולה השייכת למשפחת האמינים הביוגניים. המולקולה נוצרת מפעילות של חיידקים והיא מקושרת לריח רע מהפה, ריקבון של אורגניזמים ודלקות בנרתיק.

למי שבלי משים מרים גבה, רק אומר שייננים מאומנים להריח ריחות של זיהומים בקטריאליים ביינות מזוהמים בשל פעילות חיידקים לקטיים כמו פדיוקוקוס. הרי לא היינו רוצים ריחות ריקבון ביין שלנו. לא רוצים או כן רוצים, איש היין שהביא את הבקבוק, קרן מאושר, אני מאד אוהב את היין הזה אמר, זה הסגנון המקובל היום בברי יין בלונדון. איש היין המשיך בהתלהבות רבה וסיפר על מפגש בחנות יין בניכר מול מדף יינות בורגון עם מעריץ נלהב שטען שלשתות בורגון "זה כמו לעשות אהבה עם אשה יפה שלא התקלחה חודש". לי הסיפור מיד הזכיר את מכתבו של נפוליאון לג'וזפין בו כתב לה משדה הקרב: "אל תתקלחי, אני מגיע", "Ne te lave pas, j'arrive

וכפי שניתן להבין – זו לא מטפורה, זה הדבר האמיתי בכוס שלכם!

כל הגנום האנושי העצום מוכוון לשתי מטרות: הישרדות ורבייה. לחוש הריח תפקיד חשוב מאד בשתיהן. כשהאף האנושי וגם זה של רוב היונקים האחרים מזהה ריחות בקטריאליים של מזון מפוגל, מבואש, רקוב, כל החושים צועקים- זהירות רעל! לא להכניס לפה. לולא היו פועלים חושינו בדרך זו, היה המין נכחד. אין אדם שבאופן טבעי יגיד, "זה מריח טוב וזה טעים לי." יש כאלו שאימנו עצמם לאמר זאת או שיש להם פטיש לריחות ריקבון ודלקות.

איש היין המשיך ושאל, "נו, איזה זן? ומאיזה איזור?" זו פריבילגיה של אנשי היין, לוקחים אותם רק ליקבים ידועים שהצליחו מסחרית. מי שמדי פעם מסתובב במסגרת עבודתו גם בחורים נידחים יודע שכל זן בכל אזור גידול יריח דומה למדי (עם ניואנסים זניים קלים) במידה והיין זוהם על ידי פדיוקוקוס, ברטנומיסיס או מיקרואוגניזים מזהם אחר. מיקרובים אלו משתלטים על 'האף' של היין בזכות סף חישה נמוך או ריכוז גבוה של החומרים שהם מפרישים, כך הם ממסכים את ריחות הפרי הנעימים שיכולים להיות מזוהים עם זן בוטני, אקלים או קרקע.

תקני היין בעולם קובעים הגדרות מחייבות למוצר, תהליכים מורשים לייצור ודרישות מהמוצר הסופי. מה שלא עומד בדרישות אלו לא יורשה להיקרא יין. למרות זאת, התקנים מחריגים ומאמצים יינות אזוריים שמסורתית הופקו אחרת והם מוכרים ובעלי ערך לצרכנים בעולם. דוגמא לכך בתקן היין הישראלי היא יין ממותק/קידוש (Sacramental wine) שאינו עומד בתקני היין המקובלים. לפיכך – ומכיוון שהיינות בהם עסקינן כנראה מאתגרים כמה וכמה גבולות של דרישות המוצר המקובלות – בשם הפלורליזים, הליברליזים והאחווה, אני רוצה להציע קטגוריה נוספת ליינות. הקטגוריה תאפשר לכבד את אותם יינות שמסורתית מופקים בתנאי סניטציה ירודים ומאופיינים על ידי ריחות של גרביים משומשים, זיעת סוסים, דלקת וגינאלית או מאורת עכברים וכן לכבד את הצרכנים של יינות אלו. לקטגוריה נקרא יין פטישים- .Fetish Wine